שירים ליום הזיכרון

33 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה

  אישה שחוזרת לקבר אהובה ומספרת לו מה קורה לה אף שאינו שומע, כי קל לה להעמיד פנים לרגע שהוא עדיין מקשיב.

• בִּמְלוֹאָם

  החיים כתנועה מתמדת בין געגוע להחמצה, והבחירה לצמוח מתוך החושך ולחיות במלואם גם כשהחוסר נשאר.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• הֲמוֹן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת

  אישה שדחתה שוב ושוב לומר לאהוב מה היא מרגישה כי חשבה שיש עוד המון הזדמנויות, ופתאום קרה משהו והזמן נגמר.

• הַבְּקָרִים

  אישה באבל מסבירה שכולם מדברים על קושי הלילות והחורף, אבל הכי קשים הבקרים והאביב, כשכל התעוררות מחזירה את האובדן.

• חֲזֹר

  תחינה לאדם אהוב שאיננו לחזור בכל צורה אפשרית, כצל, כחלום, כריח, כשיר או כהודעה ממספר לא מוכר, ולו לרגע אחד.

• לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

  דוברת אבודה ביער סבוך ובאדמה מדממת, קופאת בגשם ובכאב, ולבסוף מתפרקת ועולה גבוה כנוצה על כנף ציפור כדי לראות את האור.

• נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה

  לוחם ששב מהמלחמה שומע שהכול מאחוריו ושעליו להודות שלא נפצע, בזמן שהוא נושא רסיס בנשמה, חי את זה כל יום ולא מצליח לדבר על זה.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• פִּסּוֹת קְטַנּוֹת

  בהתמודדות עם אובדן צריך לחלק את החיים לפיסות קטנות ולעבור רק עוד רגע, עוד שעה, עוד יום, בלי להביט רחוק.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

  אישה שאיבדה את אהובה מנסה להיאחז בזיכרונות של מגעו, ריחו וקולו שהולכים ומתעמעמים, ומבקשת שיישאר בה כדי שתוכל לשרוד.

• אֲנִי שְׂמֵחָה

  דוברת שכולה שמחה בשביל מי שלא מכיר את הכאב שיושב על הלב ולא נותן לנשום, ותוהה איך העולם ממשיך כשאצלה הכל נגמר.

• אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט אַהֲבָה

  אחרי אובדן נשארת אהבה שאי אפשר לתת עוד, שמצטברת בפינות העיניים, נתקעת בגרון ובחזה, ופשוט צריך לדעת שהיא שם

• לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל

  יום אחרי מות אדם אהוב הכול בחוץ נראה רגיל, השמש מלטפת והמכוניות נוסעות, בזמן שבפנים הכול השתנה.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• תֵּן לִי לְחַבֵּק אוֹתְךָ עַכְשָׁיו

  הורה מבקש לחבק את בנו הקטן ולהסתיר ממנו את המלחמה והאנשים הרעים, ולא לחשוב על כך שיום אחד יהיה חייל

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• גִּבּוֹרִים

  שנה ל-7 באוקטובר, הוקרה לגיבורים ולגיבורות, אזרחים וחיילים, שהופיעו בלי הכנה, נלחמו כאריות והצילו אלפים, חלקם נפלו וחלקם השתנו לעד.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• כָּל הַשָּׁנָה הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת

  אישה ששכלה את אהובה מחזיקה ושותקת כל השנה, בחגים, בעונות ובאירועים, ורק ביום הזיכרון מרשה לעצמה להתפרק ולספר מי היה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• סוּג שֶׁל הִמְשַׁכְתִּי

  אישה שאיבדה את אהובה מספרת לו שהמשיכה, בנתה בית ומצאה חברות ועבודה, אבל בלילה מחבקת חולצה עם הריח שנשאר ממנו.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• פָּחוֹת לִכְתּוֹב

  אישה שאיבדה אדם אהוב מתלבטת אם לכתוב עוד שיר עליו, מגלה שהיא שוכחת פרטים ושהשירים לא מחליפים את קולו וצחוקו

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• הַלְּוַאי וְהָיִית

  קינה לאהובה שהלכה לתמיד: העולם נעשה חשוך ובודד, מכל מה שבנו לא נשאר שריד, והדובר מייחל שהייתה כאן

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• כִּסֵּא רֵיק

  כיסא ריק מספר שרק רגע קודם מישהו ישב ודיבר, וכל עוד ישבו עליו איש לא שם לב, ועכשיו הוא תופס בלב כל כך הרבה מקום.

• עֲדַיִן מֵחַכָּה

  אלמנה יודעת שבעלה לא יחזור ועדיין מחכה, הגוף זוכר והאבל לא יוצא, ולפעמים היא מדלגת על הכדורים כדי לחלום עליו.

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.