שירים לאזכרה

40 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה

  אישה שחוזרת לקבר אהובה ומספרת לו מה קורה לה אף שאינו שומע, כי קל לה להעמיד פנים לרגע שהוא עדיין מקשיב.

• אֵין-סְפוֹר עוֹלָמוֹת

  אם שכולה מדמיינת עולמות מקבילים שבהם בתה בת השמונה לא חלתה בסרטן ונשארה לצידה צוחקת.

• אַחֲרֵי אוֹשְׁוִויץ

  נכד נזכר בסבתו ניצולת אושוויץ שהפסיקה לחלום כדי להביט קדימה, ושנפטרה במגפה, ועכשיו ביום השואה אין לו למי להתקשר.

• בִּמְלוֹאָם

  החיים כתנועה מתמדת בין געגוע להחמצה, והבחירה לצמוח מתוך החושך ולחיות במלואם גם כשהחוסר נשאר.

• הֲמוֹן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת

  אישה שדחתה שוב ושוב לומר לאהוב מה היא מרגישה כי חשבה שיש עוד המון הזדמנויות, ופתאום קרה משהו והזמן נגמר.

• חֲזֹר

  תחינה לאדם אהוב שאיננו לחזור בכל צורה אפשרית, כצל, כחלום, כריח, כשיר או כהודעה ממספר לא מוכר, ולו לרגע אחד.

• טֶלֶפוֹן רוּחַ

  תא הטלפון ביפן שבו אנשים מתקשרים לקרוביהם המתים בטלפון מנותק, מעדכנים, אומרים שהם מתגעגעים ומשחררים את המילים שאי אפשר לומר במקום אחר.

• כַּדּוּר וְכַפְתּוֹר

  אישה מתארת כאב ישן כקופסה עם כדור וכפתור כאב: בהתחלה הכדור ענק ופוגע בכל תנועה, עם השנים הוא קטן ופוגע לעתים רחוקות, אבל כשהוא פוגע הכאב זהה.

• לְסַדֵּר אֶת הַמִּלִּים

  בת שאומרים שהיא דומה לאמה, שברחה רחוק לחפש את עצמה ותמיד חזרה, ועכשיו כשהאם איננה עיניה מחפשות אותה ועדיין מרגישה אותה עוזרת לסדר את המילים.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

  אישה שאיבדה את אהובה מנסה להיאחז בזיכרונות של מגעו, ריחו וקולו שהולכים ומתעמעמים, ומבקשת שיישאר בה כדי שתוכל לשרוד.

• אֲנִי מֵת

  הדובר מתאר איך השמועות על מותו בטרם עת מתפשטות בלילה בטלפונים ובמסכים, ובסוף מודה לחבריו ולמשפחתו שזה נכון.

• אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט אַהֲבָה

  אחרי אובדן נשארת אהבה שאי אפשר לתת עוד, שמצטברת בפינות העיניים, נתקעת בגרון ובחזה, ופשוט צריך לדעת שהיא שם

• בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלִּי

  ילדה יודעת שמי שאיבדה, כנראה כלב אהוב, ממשיך ללוות ולשמור עליה מתוך הלב, אבל לפעמים היא רוצה אותו לידה באמת

• הַמַּתְכּוֹן שֶׁל סָבְתָא

  נכד אופה לפי המתכון של סבתא עם הכלים והמצרכים שלה, והעוגה יוצאת דומה, אבל כדי שתהיה אותו דבר צריך את סבתא.

• לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל

  יום אחרי מות אדם אהוב הכול בחוץ נראה רגיל, השמש מלטפת והמכוניות נוסעות, בזמן שבפנים הכול השתנה.

• סַבָּא שֶׁלִּי

  סבא ניצול שואה ששרד מחנות וצעדת מוות, עלה ארצה בלי כלום ופתח מאפייה בדרום, ונתן למשפחתו חיים מאושרים עד יום מותו.

• עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים

  תרגום לשיר האבל של אודן, בקשה לעצור את השעונים, להשתיק הכול ולכבות את הכוכבים, כי האהובה מתה ושום דבר טוב לא יוכל לקרות.

• פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בְּאֵיזוֹ הַלְוָיָה

  מלאך פוגש בהלוויה את נשמתה של אישה שמתה, מטייל איתה בשקט כשהיא מבחינה בדברים שאיננו רואים, ואז מלביש לה כנפיים והילה ומשחרר אותה.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט

  רגע של שקט וזיכרון נעים אחרי אובדן, משאלה להישאר בו עוד קצת ולדבר עם מי שהלכה, כי לפעמים זה כל מה שמקבלים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֵיךְ לֹא הָיִיתָ שָׁם?

  אחרי אסון נחל צפית הדובר פונה לאלוהים ושואל איך לא היה שם לשמור על הילדים, ומודה שזה תפקידנו אבל לפעמים אנחנו צריכים אותו.

• אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לְךָ שְׁלִיטָה

  אנחנו חושבים שיש לנו שליטה על הים, על המחלה ועל מי שנאהב, אבל העיקר הוא שאין לנו עוד זמן, ולכן צריך לומר דברים חשובים עכשיו.

• זֶה יִקְרֶה כְּשֶׁאֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת

  אישה מבקשת סליחה מבן זוגה על שפקפקה, נזהרה וברחה מפחד להיפגע, ורוצה שידע שאם יקרה לה משהו מחר, זה יקרה כשהיא מאושרת.

• זֶה מְסוּבָּךְ הָאֱמֶת

  אדם מתאר קשר מסובך עם אישה קרובה, קצת משפחה וקצת חברה, שהייתה מכורה וניסתה להשתנות, ומתחרט שלא האמין בה ופספס אותה.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• כָּל הַשָּׁנָה הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת

  אישה ששכלה את אהובה מחזיקה ושותקת כל השנה, בחגים, בעונות ובאירועים, ורק ביום הזיכרון מרשה לעצמה להתפרק ולספר מי היה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• סָבְתָא עָזְבָה אֶת הַקְּבוּצָה

  שנה אחרי מות הסבתא היא פתאום עוזבת את הקבוצה המשפחתית, והדובר מדמיין שהמתים נשארים לראות שהכול כמו שזכרו עד שתפקידם מוצה.

• סוּג שֶׁל הִמְשַׁכְתִּי

  אישה שאיבדה את אהובה מספרת לו שהמשיכה, בנתה בית ומצאה חברות ועבודה, אבל בלילה מחבקת חולצה עם הריח שנשאר ממנו.

• פָּחוֹת לִכְתּוֹב

  אישה שאיבדה אדם אהוב מתלבטת אם לכתוב עוד שיר עליו, מגלה שהיא שוכחת פרטים ושהשירים לא מחליפים את קולו וצחוקו

• אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּתַאיְלָנְד

  הדובר רואה את חברו שנפטר בטיול אחרי צבא בתאילנד, בטרק, בשיחות על חלומות, צוחק ותמיד לצידו.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• הַלְּוַאי וְהָיִית

  קינה לאהובה שהלכה לתמיד: העולם נעשה חשוך ובודד, מכל מה שבנו לא נשאר שריד, והדובר מייחל שהייתה כאן

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• לֹא עָזַבְתִּי מֵעוֹלָם

  מי שהלך מדבר אל אהובתו ומבטיח שבכל רוח, עצב או געגוע הוא איתה, שנסע רחוק אבל מעולם לא עזב

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.