שכול – שירים

23 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה

  אישה שחוזרת לקבר אהובה ומספרת לו מה קורה לה אף שאינו שומע, כי קל לה להעמיד פנים לרגע שהוא עדיין מקשיב.

• אֵין-סְפוֹר עוֹלָמוֹת

  אם שכולה מדמיינת עולמות מקבילים שבהם בתה בת השמונה לא חלתה בסרטן ונשארה לצידה צוחקת.

• בִּמְלוֹאָם

  החיים כתנועה מתמדת בין געגוע להחמצה, והבחירה לצמוח מתוך החושך ולחיות במלואם גם כשהחוסר נשאר.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• טֶלֶפוֹן רוּחַ

  תא הטלפון ביפן שבו אנשים מתקשרים לקרוביהם המתים בטלפון מנותק, מעדכנים, אומרים שהם מתגעגעים ומשחררים את המילים שאי אפשר לומר במקום אחר.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

  אישה שאיבדה את אהובה מנסה להיאחז בזיכרונות של מגעו, ריחו וקולו שהולכים ומתעמעמים, ומבקשת שיישאר בה כדי שתוכל לשרוד.

• אֲנִי שְׂמֵחָה

  דוברת שכולה שמחה בשביל מי שלא מכיר את הכאב שיושב על הלב ולא נותן לנשום, ותוהה איך העולם ממשיך כשאצלה הכל נגמר.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים

  אישה בתקופת המלחמה מתנתקת ביום וצוללת בלילה לעדויות, ומנסה לדמיין רק דברים שחוזרים, משפחות, חיילים, חטופים, אמונה וביטחון.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• אֵיךְ לֹא הָיִיתָ שָׁם?

  אחרי אסון נחל צפית הדובר פונה לאלוהים ושואל איך לא היה שם לשמור על הילדים, ומודה שזה תפקידנו אבל לפעמים אנחנו צריכים אותו.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• כָּל הַשָּׁנָה הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת

  אישה ששכלה את אהובה מחזיקה ושותקת כל השנה, בחגים, בעונות ובאירועים, ורק ביום הזיכרון מרשה לעצמה להתפרק ולספר מי היה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• לְהַסְבִּיר אָבְדָן

  להסביר אובדן למי שלא חווה זה כמו להסביר יקום ואז שהוא נעלם, ומי שחווה מבין מיד ועובר את המרחק בצעד.

• עֲדַיִן מֵחַכָּה

  אלמנה יודעת שבעלה לא יחזור ועדיין מחכה, הגוף זוכר והאבל לא יוצא, ולפעמים היא מדלגת על הכדורים כדי לחלום עליו.

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.