זיכרון – שירים

26 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק זוֹכֶרֶת מָה הָיָה

  אישה שעברה פגיעה מינית מתארת זיכרון מבולבל וקטוע, פחד שהמציאה הכול, חוסר אמון בכל אדם חדש ועייפות מהמאבק בשדים שאולי קיימים ואולי לא.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה

  אישה שחוזרת לקבר אהובה ומספרת לו מה קורה לה אף שאינו שומע, כי קל לה להעמיד פנים לרגע שהוא עדיין מקשיב.

• אַחֲרֵי אוֹשְׁוִויץ

  נכד נזכר בסבתו ניצולת אושוויץ שהפסיקה לחלום כדי להביט קדימה, ושנפטרה במגפה, ועכשיו ביום השואה אין לו למי להתקשר.

• כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם

  אישה אחרי פרידה חושבת שהיה עדיף לא להכיר את האהוב כלל, כי עכשיו היא יודעת שקיים מישהו כמוהו בעולם והחסר מלווה אותה כל יום.

• לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

  דוברת אבודה ביער סבוך ובאדמה מדממת, קופאת בגשם ובכאב, ולבסוף מתפרקת ועולה גבוה כנוצה על כנף ציפור כדי לראות את האור.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• שׁוּם סִימָן

  רגעים טובים, ליטופים וחיבוקים לא משאירים צלקות או סיוטים, ולכן הם חולפים ונשכחים, בעוד הכאב נחרט בגוף ובזיכרון, וכך היא לא מצליחה לזכור את כל הטוב שקורה לה.

• תְּמוּנָה מְטֻשְׁטֶשֶׁת

  גבר אחרי פרידה מתאר איך דמות האהובה תיטשטש בזיכרונו, ריחה וקולה ייעלמו והוא יפסיק לחפש אותה בקהל, אבל יודע שלא יוכל לשכוח ולא יפסיק לכתוב לה.

• תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס

  בבית אבות במסצ׳וסטס הקימו תחנת אוטובוס שאף אוטובוס לא מגיע אליה, כדי שדיירים עם דמנציה יחכו בה ויחזרו בשלום.

• לְפַקְפֵּק בְּעַצְמֵךְ

  תיאור שיטתי של גבר שעושה גזלייטינג: מזכיר דברים שלא היו, מבלבל, מפחיד, מרים ומפיל, עד שהאישה כבר לא יודעת מה המציאות ומתחילה לפקפק בעצמה ובערכה.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• אֶפְשָׁר?

  גבר פוגש שנים אחר כך אישה שלא העז לפנות אליה בצעירותו, ותוהה מה היה קורה אילו ניגש ושאל אפשר.

• אוֹמְרִים שֶׁהֲכִי נָכוֹן זֶה לַעֲזֹב

  אומרים שאחרי פרידה צריך לעזוב ולמחוק, אבל הזיכרון אינו מגירה, וצריך ללמוד לחיות איתו וליצור תחושות טובות יותר.

• הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּךְ

  הגיהנום מתואר לא כלבה ואש אלא כמקום רגיל לגמרי, חדר במלון או בית בקצה שביל, שאנשים עוברים לידו כל יום בלי לדעת שקרה בו משהו נורא לפונה.

• כַּמָּה שֶׁנִּסִּיתִי

  אישה לא מצליחה לשכוח לילה עם גבר שאמר מילים מהלב רק כדי להשיג אותה, ובכל זאת לא רוצה לפתוח את הלב בלי לקוות לאהבה.

• כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ

  אישה שבן זוגה חולה בדמנציה מתארת איך בכל יום מחדש הוא לא מכיר אותה ומתייחס אליה כזרה, בעוד הוא נשאר בשבילה הכל.

• נוֹצוֹת

  אישה שעל שפת נהר הסירה מעצמה נוצות של שקרים שעיוורו אותה, ונשארת עם זיכרון סודי של מי שהייתה פעם.

• רְגָעִים קְטַנִּים

  הרגעים הקטנים שלא מצטלמים ולא מופיעים באינסטגרם או בספרי זיכרונות, ודווקא אותם זוכרים ומתגעגעים אליהם.

• שְׁנֵי מִשְׁפָּטִים

  שיר קצר ומשעשע שמסכם את כל חוכמת החיים לשני משפטים, שהראשון נשכח והשני הוא שחשוב לרשום הכול.

• תּוֹדָה עַל הַפְּלַסְטֵר

  אישה אחרי פרידה מודה לחברה על הפלסטר, הקפה והאקמול, אבל מה שהיא באמת צריכה זה אמבולנס וניתוח שיוציא אותו מהראש.

• אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּתַאיְלָנְד

  הדובר רואה את חברו שנפטר בטיול אחרי צבא בתאילנד, בטרק, בשיחות על חלומות, צוחק ותמיד לצידו.

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• סְפָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

  הדובר שונא לקרוא ספרים שהוא אוהב כי הם נגמרים והעולם נמחק, ובניגוד לסרט שאפשר לראות שוב, ספר הוא כמו זיכרון ורגע חד פעמי.

• סְתָם יוֹם הֻלֶּדֶת

  אישה ביום ההולדת שלה, מוקפת חברים ובלונים, מרגישה רק את היעדרו של האהוב שהבטיח לא לעזוב ולא יכול היה לבוא.

• תְּמוּנוֹת הֵן הַהוֹכָחָה

  תמונות הן ההוכחה שפעם, לפחות לפעימת לב אחת, הכול היה מושלם, גם אם הרגע הזה כבר מזמן חלף.