אובדן – שירים

66 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה

  אישה שחוזרת לקבר אהובה ומספרת לו מה קורה לה אף שאינו שומע, כי קל לה להעמיד פנים לרגע שהוא עדיין מקשיב.

• אֵין-סְפוֹר עוֹלָמוֹת

  אם שכולה מדמיינת עולמות מקבילים שבהם בתה בת השמונה לא חלתה בסרטן ונשארה לצידה צוחקת.

• אַחֲרֵי אוֹשְׁוִויץ

  נכד נזכר בסבתו ניצולת אושוויץ שהפסיקה לחלום כדי להביט קדימה, ושנפטרה במגפה, ועכשיו ביום השואה אין לו למי להתקשר.

• אַחֲרֵי שֶׁאֶפְרָת הִתְאַבְּדָה

  אחרי שחברה בשם אפרת התאבדה, הדובר עובר יום מנותק של קפה ועוגה באבן גבירול, שינה וריצה בלילה, עד שהבכי פורץ מעצמו.

• בִּמְלוֹאָם

  החיים כתנועה מתמדת בין געגוע להחמצה, והבחירה לצמוח מתוך החושך ולחיות במלואם גם כשהחוסר נשאר.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• הֲמוֹן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת

  אישה שדחתה שוב ושוב לומר לאהוב מה היא מרגישה כי חשבה שיש עוד המון הזדמנויות, ופתאום קרה משהו והזמן נגמר.

• הַבְּקָרִים

  אישה באבל מסבירה שכולם מדברים על קושי הלילות והחורף, אבל הכי קשים הבקרים והאביב, כשכל התעוררות מחזירה את האובדן.

• הָהָר הַגָּבֹהַּ שֶׁלָּךְ

  אישה שכל בוקר, עוד לפני הקפה, מטפסת בכאב ובשקט על הר פרטי של מחלה או קושי, ואיש מאלה שפוגשים אותה ביום לא יודע מה כבר עברה, והיא דווקא מעדיפה שלא ישאלו.

• זֶה כּוֹאֵב

  אישה אחרי פרידה שהכאב מלווה אותה בכל מצב, כשהוא קרוב וכשהוא רחוק, כשהיא מדברת וכשהיא שותקת, וכל מה שנשאר זה לנסות שיכאב קצת פחות.

• חֲזֹר

  תחינה לאדם אהוב שאיננו לחזור בכל צורה אפשרית, כצל, כחלום, כריח, כשיר או כהודעה ממספר לא מוכר, ולו לרגע אחד.

• טֶלֶפוֹן רוּחַ

  תא הטלפון ביפן שבו אנשים מתקשרים לקרוביהם המתים בטלפון מנותק, מעדכנים, אומרים שהם מתגעגעים ומשחררים את המילים שאי אפשר לומר במקום אחר.

• כַּדּוּר וְכַפְתּוֹר

  אישה מתארת כאב ישן כקופסה עם כדור וכפתור כאב: בהתחלה הכדור ענק ופוגע בכל תנועה, עם השנים הוא קטן ופוגע לעתים רחוקות, אבל כשהוא פוגע הכאב זהה.

• לְסַדֵּר אֶת הַמִּלִּים

  בת שאומרים שהיא דומה לאמה, שברחה רחוק לחפש את עצמה ותמיד חזרה, ועכשיו כשהאם איננה עיניה מחפשות אותה ועדיין מרגישה אותה עוזרת לסדר את המילים.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• נִצָּחוֹן קָטָן

  בתוך כאבים, בכי והפסדים מגיע ניצחון קטן שאחרים מזלזלים בו, אבל למי שנלחמת זמן רב הוא תזכורת שגם ניצחון גדול יבוא.

• פִּסּוֹת קְטַנּוֹת

  בהתמודדות עם אובדן צריך לחלק את החיים לפיסות קטנות ולעבור רק עוד רגע, עוד שעה, עוד יום, בלי להביט רחוק.

• צַלָּקוֹת

  הזמן לא באמת מרפא; רק מתרגלים לחיים אחרים עם כאב שאי אפשר להקהות, ושוכחים איך נראינו לפני הצלקות.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

  אישה שאיבדה את אהובה מנסה להיאחז בזיכרונות של מגעו, ריחו וקולו שהולכים ומתעמעמים, ומבקשת שיישאר בה כדי שתוכל לשרוד.

• אֲנִי שְׂמֵחָה

  דוברת שכולה שמחה בשביל מי שלא מכיר את הכאב שיושב על הלב ולא נותן לנשום, ותוהה איך העולם ממשיך כשאצלה הכל נגמר.

• אֵין לָךְ בְּרֵרָה אַתְּ יוֹדַעַת

  פנייה לאישה שאיבדה: החור והפצע לא ייעלמו לעולם, ולכן אין ברירה אלא לבנות ולצבוע סביבם ולהיות שלמה גם עם החור.

• אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט אַהֲבָה

  אחרי אובדן נשארת אהבה שאי אפשר לתת עוד, שמצטברת בפינות העיניים, נתקעת בגרון ובחזה, ופשוט צריך לדעת שהיא שם

• בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלִּי

  ילדה יודעת שמי שאיבדה, כנראה כלב אהוב, ממשיך ללוות ולשמור עליה מתוך הלב, אבל לפעמים היא רוצה אותו לידה באמת

• זֶה לֹא פֶּצַע רָגִיל

  פצע עמוק בקשר, אולי בגידה או משבר שנדחק, שאי אפשר לרפא בגירוד שטחי; צריך לפתוח ולעקור את השורש לפני ששניהם הופכים לפצע אחד.

• כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת

  כשמת מישהו שאף אחד לא מתגעגע אליו, האבל עליו נופל על עובר אורח אקראי, ולכן עצב פתאומי ברחוב הוא לא טעות.

• לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל

  יום אחרי מות אדם אהוב הכול בחוץ נראה רגיל, השמש מלטפת והמכוניות נוסעות, בזמן שבפנים הכול השתנה.

• מַשֶּׁהוּ אַחֵר מֵאִתָּנוּ

  אנחנו שבריריים ולא יציבים, תמיד רק דחיפה, הודעה או רגע אחד מלהתפרק ולהפוך למשהו אחר לגמרי.

• מוֹעֲדוֹן סָגוּר

  מועדון סגור שאיש לא רוצה להצטרף אליו, של אנשים שחייהם השתנו בבת אחת בעקבות אובדן או מחלה, ואישה שיושבת ומנסה ללמוד איך ממשיכים לחיות.

• עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים

  תרגום לשיר האבל של אודן, בקשה לעצור את השעונים, להשתיק הכול ולכבות את הכוכבים, כי האהובה מתה ושום דבר טוב לא יוכל לקרות.

• פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ בְּאֵיזוֹ הַלְוָיָה

  מלאך פוגש בהלוויה את נשמתה של אישה שמתה, מטייל איתה בשקט כשהיא מבחינה בדברים שאיננו רואים, ואז מלביש לה כנפיים והילה ומשחרר אותה.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט

  רגע של שקט וזיכרון נעים אחרי אובדן, משאלה להישאר בו עוד קצת ולדבר עם מי שהלכה, כי לפעמים זה כל מה שמקבלים.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לְךָ שְׁלִיטָה

  אנחנו חושבים שיש לנו שליטה על הים, על המחלה ועל מי שנאהב, אבל העיקר הוא שאין לנו עוד זמן, ולכן צריך לומר דברים חשובים עכשיו.

• הִיא לֹא

  גבר אחרי פרידה מסתדר לבד עם בישול, תרגום ונגינה, אבל כל הזמן בודק וזוכר שכל אישה שהוא רואה היא לא היא.

• הַדָּבָר הַיְּחִידִי בָּרְחוֹב

  לפעמים הולכים ברחוב והשמיים מחייכים ולא חושבים על האובדן, ולפעמים הוא הדבר היחיד מול העיניים.

• זֶה קָרָה

  הדבר שהכי פחדת ממנו קרה, ואי אפשר לשנות, לברוח או להתעלם, רק לקבל כמו עץ בסערה וללמוד ללכת עם כנף שבורה.

• חֲזִיתוֹת

  אישה שמתמודדת בשקט עם סכנה בריאותית אישית בזמן שהעולם כולו במשבר, ומרגישה שאין לה מקום להתלונן.

• כָּל הַשָּׁנָה הַדְּמָעוֹת מְצִיפוֹת

  אישה ששכלה את אהובה מחזיקה ושותקת כל השנה, בחגים, בעונות ובאירועים, ורק ביום הזיכרון מרשה לעצמה להתפרק ולספר מי היה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• סוּג שֶׁל הִמְשַׁכְתִּי

  אישה שאיבדה את אהובה מספרת לו שהמשיכה, בנתה בית ומצאה חברות ועבודה, אבל בלילה מחבקת חולצה עם הריח שנשאר ממנו.

• עֲשָׂבִים

  אישה מנכשת עשבים, זורעת ומשקה שוב ושוב, ובכל פעם מקווה שעכשיו זה יצליח, אך יש בה מקומות שבהם פרחים אף פעם לא גדלים.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• פָּחוֹת לִכְתּוֹב

  אישה שאיבדה אדם אהוב מתלבטת אם לכתוב עוד שיר עליו, מגלה שהיא שוכחת פרטים ושהשירים לא מחליפים את קולו וצחוקו

• אֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה

  אם לחייל במלחמה מתלבשת ומתאפרת כל הזמן כדי להיות מוכנה לדפיקה בדלת של בשורה מרה, ושיגידו שהייתה חזקה.

• אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּתַאיְלָנְד

  הדובר רואה את חברו שנפטר בטיול אחרי צבא בתאילנד, בטרק, בשיחות על חלומות, צוחק ותמיד לצידו.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• גְּדֵלָה סְבִיבוֹ

  החור שהאובדן משאיר לא קטן עם הזמן, אלא האדם גדל סביבו, ומרחוק נדמה שנעלם אך מקרוב יודעים שלא.

• הַלְּוַאי וְהָיִית

  קינה לאהובה שהלכה לתמיד: העולם נעשה חשוך ובודד, מכל מה שבנו לא נשאר שריד, והדובר מייחל שהייתה כאן

• וְכָל הַזְּמַן הַמַּחְשָׁבוֹת

  המחשבות הקשות באות ומתיישבות כל הזמן, והדוברת חייבת להעסיק את עצמה בעבודה, בטלוויזיה או במפגשים כדי לא להישאר איתן לבד.

• זֶה אַף פַּעַם לֹא הָיָה הַקָּפֶה

  הקפה של הבוקר אף פעם לא היה העיקר, אלא תירוץ לעוד רגע של חלום לפני שהזיכרון מכה והמציאות חודרת.

• זֶה לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר

  לא משנה כמה זמן יעבור, כמה רחוק ייסע וכמה האור יעלה, הדובר עדיין תקוע באותו מקום, באותו חושך ובאותו יום.

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• זוֹ הַפְתָּעָה

  בשורה רעה היא תמיד הפתעה, גם כשיודעים שהיא בדרך ודופקת בדלת, אנחנו אומרים שזה כלום ומסרבים להאמין גם אחרי שנאמרות המילים.

• יֵשׁ כָּאֵלֶּה יָמִים

  הלב שנקרע באובדן מעולם לא התאחה, הזמן רק מכסה אותו כחול, ודווקא כשקורה משהו טוב כמו חזרת אנשים החול מתפזר והכאב נחשף.

• לְהַסְבִּיר אָבְדָן

  להסביר אובדן למי שלא חווה זה כמו להסביר יקום ואז שהוא נעלם, ומי שחווה מבין מיד ועובר את המרחק בצעד.

• לֹא עָזַבְתִּי מֵעוֹלָם

  מי שהלך מדבר אל אהובתו ומבטיח שבכל רוח, עצב או געגוע הוא איתה, שנסע רחוק אבל מעולם לא עזב

• סְתָם יוֹם הֻלֶּדֶת

  אישה ביום ההולדת שלה, מוקפת חברים ובלונים, מרגישה רק את היעדרו של האהוב שהבטיח לא לעזוב ולא יכול היה לבוא.

• עֲדַיִן מֵחַכָּה

  אלמנה יודעת שבעלה לא יחזור ועדיין מחכה, הגוף זוכר והאבל לא יוצא, ולפעמים היא מדלגת על הכדורים כדי לחלום עליו.

• פֵּנֶלוֹפֶּה

  בהשראת פנלופה מהאודיסאה, אישה מבקשת מהזמר לשיר כל שיר יפה, שמח או מעודד אחר, רק לא את השיר האחד ששובר אותה מבפנים בכל פעם.

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.

• שָׁמוּר

  שלט שמור על שולחן בפינה לא נועד בשביל מי שיבוא, אלא כדי שמשהו מזכרו של מי שאיננו לא ילך.