שבעה באוקטובר – שירים

48 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• בַּקִּירוֹת

  הצער אחרי אובדן מתפשט מהלב לגוף, לבית ולעולם כולו ומחשיך אותו, ואנשים מביאים טיפות אור אבל הצער נשאר ספוג בקירות.

• הֵם יוֹדְעִים

  על החיילים במלחמה, שאין צורך להסביר להם משימה, אחדות או אנושיות כי הם יודעים, רק להזכיר להם להתקשר, לאכול, לנוח ולשמור על עצמם.

• זוֹ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה

  שיר שנכתב יומיים אחרי 7 באוקטובר, הקובע שזו לא הייתה מלחמה אלא טבח של משפחות שלמות, ושעכשיו תבוא מלחמה.

• תְּגוּבָה פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנָלִית

  תגובה לדרישה העולמית לתגובה פרופורציונלית במלחמה אחרי 7 באוקטובר, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא העצורה והזהירה.

• בֵּין הַיָּם וְהַנָּהָר

  שיר תקווה שבו הדובר מודה שאינו יודע להבטיח שזו המלחמה האחרונה, ומציע להרים כוסית ריקה לשלום רחוק ולשמש שלא תשקע עד שיחזרו כולם.

• סוֹף טוֹב

  פנטזיה להתחיל מהסוף הטוב, החטופים בבית, שלום, תושבי הצפון חוגגים, ולחזור משם לשגרה של ריבים על שטויות, פקקים והופעות.

• רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט

  רגע של שקט וזיכרון נעים אחרי אובדן, משאלה להישאר בו עוד קצת ולדבר עם מי שהלכה, כי לפעמים זה כל מה שמקבלים.

• רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים

  אישה בתקופת המלחמה מתנתקת ביום וצוללת בלילה לעדויות, ומנסה לדמיין רק דברים שחוזרים, משפחות, חיילים, חטופים, אמונה וביטחון.

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֲנִי לֹא צְרִיכָה לְהַבְרִיא

  אם שכולה אומרת שהיא לא צריכה להבריא, כי הפצע לא יתאחה, אלא רק לתפקד כדי שהאחרים יבריאו.

• אִם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּם

  אילו היה דם היו שולחים חובש שיטפל ויגיד אל תדאג, אבל הפצע הנפשי בלתי נראה ואיש, גם הוא עצמו, לא רואה אותו.

• בַּיּוֹם הַבִּלְתִּי נִגְמַר הַזֶּה

  אישה מתארת את היום הבלתי נגמר של 7 באוקטובר והייאוש שאחריו, כשאיבדה אמונה באלוהים ובעולם, ומודה לחבר שמצא אותה קפואה, חיבק בלי לגעת ולא עזב.

• בָּעִנְיָן שֶׁל הַנֵּס

  תפילה אישית ומחויכת למלך העולם בחנוכה, לבקש שהנס יגיע מהר, פך שמן קטן שיחזיר את מי שצריך ויביא אור אחרי יותר מדי מלחמות.

• גִּבּוֹרִים

  שנה ל-7 באוקטובר, הוקרה לגיבורים ולגיבורות, אזרחים וחיילים, שהופיעו בלי הכנה, נלחמו כאריות והצילו אלפים, חלקם נפלו וחלקם השתנו לעד.

• זֶה חַיָּב לִהְיוֹת כֻּלָּם

  קריאה נחושה שהשבת החטופים חייבת לכלול את כולם עד האחרון, כי האפשרות האחרת משאירה משפחה מדממת בגוף העם, ולכן כולם חייבים להישאר יחד במאבק.

• יֵשׁ בְּתוֹכָהּ קִיר

  לאישה יש קיר פנימי שאליו היא נסוגה ומאחוריו מחביאה את מה שראתה והרגישה, היא נראית חזקה ונשברת רק מאחוריו.

• כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הֵם שָׁם

  על החטופים שעדיין שם, תקועים באותו יום, בזמן שהמלחמה, העונות והשנים ממשיכות, ואנחנו נפגענו, טבענו ואיבדנו כל כך הרבה.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• קֹדֶם נְטַפֵּל בַּלֵּב

  משל רפואי לחברה הפצועה אחרי 7 באוקטובר, אפשר לשקם עורקים, ורידים ושברים, אך קודם צריך להחזיר הביתה את הלב שנמצא עמוק במנהרה, את החטופים.

• אֲנִי חוֹזֶרֶת בַּזְּמַן

  אישה שנפגעה ב7 באוקטובר חוזרת בזמן כל יום לאותו חדר ולאותה דקה, נכלאת בפלאשבקים שמתעוררים מריח, מנגינה או רחוב.

• אֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה

  אם לחייל במלחמה מתלבשת ומתאפרת כל הזמן כדי להיות מוכנה לדפיקה בדלת של בשורה מרה, ושיגידו שהייתה חזקה.

• אֵיךְ אַתָּה כְּבַר לֹא

  אישה שאיבדה חבר קרוב ב7 באוקטובר לא מצליחה להבין שהוא איננו, מדמיינת שרק נסע, ומרגישה שאין לה זכות להתאבל כי אינה משפחה או בת זוג.

• אֵלּוּ תָּמִיד הַפָּנִים

  פניו של מי שאיבדנו מופיעות פתאום באמצע היום, מנהלות שיחה שקטה ומובנת בלי מילים, ונעלמות מהר מדי.

• בָּרוּר שֶׁזֶּה רַע

  על עסקת החטופים, ברור שהיא רעה, מסוכנת ותוצג בעולם בעיוות, אבל אנשים נחטפו ומחזירים אותם הביתה, ואין דבר חשוב מזה.

• דִּבַּרְנוּ עַל בַּיִת

  שיחה עם אישה שאיבדה את ביתה ב-7 באוקטובר, שבשבילה בית כבר אינו אנשים וביטחון אלא מקום שאי אפשר לחזור אליו ושאולי לא קיים.

• הַנְּפִילָה הַזֹּאת

  הנפילה נמשכת כל כך הרבה זמן שאולי צריך לבדוק אם נופלים לאט מאוד או שהבור עמוק מאוד.

• הַצַּלַּחַת הַקְּטַנָּה הַזּוֹ

  הצלוחית מתחת לכוס הקפה נועדה פעם לקרר את הקפה ולשתות ממנה, והיום היא קישוט, משל לפתרון שכבר מונח על השולחן ואיש לא משתמש בו.

• הָרַכֶּבֶת הִתְפָּרְקָה

  משל על רכבת שירדה מהפסים ודוהרת לתהום בעוד הנוסעים מתווכחים על בעיות כל קרון, כשקודם צריך לחבר את הקרונות ולהחזירה לפסים.

• זֶה לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר

  לא משנה כמה זמן יעבור, כמה רחוק ייסע וכמה האור יעלה, הדובר עדיין תקוע באותו מקום, באותו חושך ובאותו יום.

• זוֹ הִזְדַּמְּנוּת

  הזדמנות, גם אם קטנה ומרגישה כצעד לאחור, היא אור בערפל, חיים ותקווה, ואסור לוותר עליה כשהיא קרובה.

• זוֹ הַפְתָּעָה

  בשורה רעה היא תמיד הפתעה, גם כשיודעים שהיא בדרך ודופקת בדלת, אנחנו אומרים שזה כלום ומסרבים להאמין גם אחרי שנאמרות המילים.

• חַיֶּבֶת לְהַאֲמִין

  אישה חייבת להאמין שיש ספר אינסופי ויד רכה שכותבת את הסיפור המטורף של המציאות, ושיש סיבה לכל מילה גם אם לא נבין.

• יֵשׁ כָּאֵלֶּה יָמִים

  הלב שנקרע באובדן מעולם לא התאחה, הזמן רק מכסה אותו כחול, ודווקא כשקורה משהו טוב כמו חזרת אנשים החול מתפזר והכאב נחשף.

• כִּסֵּא רֵיק

  כיסא ריק מספר שרק רגע קודם מישהו ישב ודיבר, וכל עוד ישבו עליו איש לא שם לב, ועכשיו הוא תופס בלב כל כך הרבה מקום.

• כֻּלָּנוּ בָּעוֹטֵף

  כולנו בעוטף, קרובים למרחק נגיעה מאויב ושנאה ששום גדר לא תעצור, גם מי שחושב שהוא רחוק, בישראל ובעולם, ועדיין לא מבין.

• לְהַסְבִּיר אָבְדָן

  להסביר אובדן למי שלא חווה זה כמו להסביר יקום ואז שהוא נעלם, ומי שחווה מבין מיד ועובר את המרחק בצעד.

• לָמָּה אֲנִי?

  ניצול שואל שוב ושוב למה דווקא הוא שרד מבין מאות שלא, ומחפש סיבה או מטרה שתצדיק זאת.

• מִשְׁפָּחָה לֹא מְתַפְקֶדֶת

  ישראל כמשפחה לא מתפקדת, אחים שרבים כל הזמן ולא סובלים זה את זה, אבל נעמדים יחד מול אויב ומתחבקים בשמחה ובכאב.

• מָה הַהֶבְדֵּל?

  לוחם במלחמה מאבד את ההבדל בין דברים, בין להרוג ולטפל, בין אור לחושך, ושואל מה יישאר כשהכל נמשך.

• עֲדַיִן מֵחַכָּה

  אלמנה יודעת שבעלה לא יחזור ועדיין מחכה, הגוף זוכר והאבל לא יוצא, ולפעמים היא מדלגת על הכדורים כדי לחלום עליו.

• צְפִירָה

  בכל צפירה הדוברת חושבת על אדם אחד ואחר כך על כל האחרים, אבל השנה יש יותר מדי שמות וסיפורים, ולכן תחשוב רק עליו והוא יהיה בשבילה כולם.

• קְצֵה חוּט

  קרובת משפחה של חטוף מוכנה ללחוץ על כל כפתור, למשוך כל חוט וללכת בכל דרך, כי לא נשאר לה דבר מלבדו, עד שיחזור או שתהיה איתו.

• שָׁמוּר

  שלט שמור על שולחן בפינה לא נועד בשביל מי שיבוא, אלא כדי שמשהו מזכרו של מי שאיננו לא ילך.

• שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרְמָלִי

  שום דבר כבר לא נורמלי, שכחנו מי אנחנו ומה היה, והדבר המפחיד ביותר הוא כמה מהר התרגלנו למציאות שאינה נורמלית.

• שִׂמְחָה מִמָּחָר

  הזמנה לקחת קצת שמחה מהעתיד בפורים, לתפור תחפושות ולחלק משלוחי מנות למי שרוצה לחייך ואין לו סיבות, גם כשהכאב אחרי 7 באוקטובר לא נגמר.

• תִּמְצְאוּ אוֹתִי, טוֹב?

  בוקר בכיכר דיזנגוף אחרי 7 באוקטובר, אנשים בבתי קפה מתלוננים על יוקר ומחירי טיסות ומחזיקים דרכון זר, מול שלט של חטופה המבקשת שימצאו אותה.

• תִּקְוָה בִּשְׁבִילָהּ

  תקווה לא באה מעצמה, צריך לייצר אותה: לצאת מהבית, לצעוק, לצעוד, לא להרים ידיים, לדמיין ולהאמין שוב ושוב עד שזה קורה.