הספר על אוקטובר שבע – שירים

66 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם

  מה הורים צריכים ללמד את ילדיהם: לרכוב, לשחות, לשבור כללים במקוריות ולהגן על עצמם, אבל לעולם לא לשנוא.

• אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַצַּלָּקוֹת

  אישה מראה את צלקותיה ומסבירה שהן כואבות לפעמים ולא יעברו לעולם, אבל מזכירות לה שהייתה חזקה ממי שניסה להרוג אותה.

• בִּמְלוֹאָם

  החיים כתנועה מתמדת בין געגוע להחמצה, והבחירה לצמוח מתוך החושך ולחיות במלואם גם כשהחוסר נשאר.

• בּוֹר

  מי שנפל לבור לא נעזר בעצות מבחוץ או בחבל, עד שמישהו קפץ אליו לבור כי כבר היה שם ויודע איך יוצאים

• גַּל

  דוברת מותשת מהמחשבות מתארת עצב כבד כגל ששוטף, עוטף ומטביע אותה שוב ושוב, בלי כוח להילחם וגם בלי כוח לוותר.

• הֲמוֹן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת

  אישה שדחתה שוב ושוב לומר לאהוב מה היא מרגישה כי חשבה שיש עוד המון הזדמנויות, ופתאום קרה משהו והזמן נגמר.

• הֵם יַגִּידוּ

  עידוד לנערה שאחרים יגידו שהיא רק ילדה, לא מספיק טובה וחסרת ניסיון, ולכן עליה ליישר את הכתר כי נולדה מוכנה למלחמה.

• הֵם יוֹדְעִים

  על החיילים במלחמה, שאין צורך להסביר להם משימה, אחדות או אנושיות כי הם יודעים, רק להזכיר להם להתקשר, לאכול, לנוח ולשמור על עצמם.

• הֶתְקֵף חֲרָדָה

  אישה מסבירה למי שאוהב אותה איך לעזור בהתקף חרדה: לא לומר לה להירגע, אלא לחייך, לגעת, לנשום איתה, להסיח את דעתה, לא להתייאש ממנה ולהזכיר שזה יעבור.

• הַבְּקָרִים

  אישה באבל מסבירה שכולם מדברים על קושי הלילות והחורף, אבל הכי קשים הבקרים והאביב, כשכל התעוררות מחזירה את האובדן.

• הָאֲנָשִׁים הַבּוֹדְדִים

  רשימה של אנשים שדווקא החולשה שלהם מאפשרת להם לראות אחרים: הבודדים דואגים שלא ירגישו לבד, השבורים נזהרים, השקופים רואים, והעצובים מחייכים כל הזמן.

• הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה לִילָדִים

  הרגשות כלפי ילדים עזים וחדים עד כאב: כל שמחה מעיפה וכל פחד חונק, וילד מתואר כלב מושלם שדופק מחוץ לחזה, חשוף לעולם.

• זוֹ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה

  שיר שנכתב יומיים אחרי 7 באוקטובר, הקובע שזו לא הייתה מלחמה אלא טבח של משפחות שלמות, ושעכשיו תבוא מלחמה.

• חֲבֵרִים זֶה דָּבָר מְעַצְבֵּן

  אדם בדיכאון מתלונן באירוניה על החברים שלא נותנים לו להיות לבד, לוקחים אותו לים, מזמינים פיצה ורואים איתו סדרות, ובכך מפריעים לו לשקוע, וכך מתגלה הכרת תודה עמוקה.

• חֲזֹר

  תחינה לאדם אהוב שאיננו לחזור בכל צורה אפשרית, כצל, כחלום, כריח, כשיר או כהודעה ממספר לא מוכר, ולו לרגע אחד.

• חֶדֶר קָטָן וְשָׁקֵט

  קבלה היא חדר קטן ושקט באמצע שדה קרב רועש, שנכנסים אליו רק כשהכוח נגמר ומבינים שאי אפשר לברוח וגם לא לשנות, כדי להשאיר בחוץ חרטות ופחדים וללמוד איך ממשיכים.

• טֶלֶפוֹן רוּחַ

  תא הטלפון ביפן שבו אנשים מתקשרים לקרוביהם המתים בטלפון מנותק, מעדכנים, אומרים שהם מתגעגעים ומשחררים את המילים שאי אפשר לומר במקום אחר.

• כָּל יוֹם

  אישה בתקופה קשה מתארת כל יום שבו היא קמה מהמיטה, אוכלת צהריים, משתתפת בשיחה ולא קורסת, כניצחון גדול.

• לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר

  דוברת אבודה ביער סבוך ובאדמה מדממת, קופאת בגשם ובכאב, ולבסוף מתפרקת ועולה גבוה כנוצה על כנף ציפור כדי לראות את האור.

• לַעֲבֹר אֶת הַיָּמִים אֶחָד אֶחָד

  כשנראה שמישהו בוחן אותנו ומכה שוב ושוב עד שנתייאש, אולי צריך לחשוב רק על מה שקרוב ולעבור את הימים אחד אחד.

• מִישֶׁהוּ לְמַעְלָה

  שיר אמונה שאומר לאישה שאין צירופי מקרים, שיש מישהו למעלה שמחבר הכול, שומר עליה ומחזיר אותה הביתה.

• מָה נִשְׁמַע?

  כשאישה נשאלת מה נשמע היא רוצה לומר שכואב לה, קשה לה ושהיא פוחדת ליפול, אבל רק מהנהנת, כי מי ששואל לא באמת אכפת לו.

• נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לַחֶדֶר

  צעירה שאהובה נרצח נכנסת לחדרו, לובשת את השרוואל מסיני ורוקדת לבד בהכחשה, עד שאמו מחבקת אותה ומזכירה שאין למי לחכות.

• נִצָּחוֹן קָטָן

  בתוך כאבים, בכי והפסדים מגיע ניצחון קטן שאחרים מזלזלים בו, אבל למי שנלחמת זמן רב הוא תזכורת שגם ניצחון גדול יבוא.

• נוֹף אַחֵר

  הדובר מפציר באהובה בשם לילה לברוח איתו רחוק, להשאיר את העולם מאחור ולבנות דירה קטנה עם נוף אחר, לפני שיהיה מאוחר.

• עֲזֹב, יִהְיֶה בְּסֵדֶר

  על אנשים שטוענים שמכירים ומבינים אותך יותר מכולם אבל אינם שם בבוקר ובלילות הקשים, ורק אומרים עזוב יהיה בסדר כדי להרגיש טוב עם עצמם.

• פִּסּוֹת קְטַנּוֹת

  בהתמודדות עם אובדן צריך לחלק את החיים לפיסות קטנות ולעבור רק עוד רגע, עוד שעה, עוד יום, בלי להביט רחוק.

• צַלָּקוֹת

  הזמן לא באמת מרפא; רק מתרגלים לחיים אחרים עם כאב שאי אפשר להקהות, ושוכחים איך נראינו לפני הצלקות.

• תְּגוּבָה פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנָלִית

  תגובה לדרישה העולמית לתגובה פרופורציונלית במלחמה אחרי 7 באוקטובר, בטענה שהתגובה הנוכחית היא דווקא העצורה והזהירה.

• תְּרוּפַת נֶגֶד

  גבר שמחשבותיו מרעילות אותו כשהוא לבד מבין, אחרי זמן ארוך, שבת זוגו היא תרופת הנגד שמעלימה את הרעל ומרפאת את הפצע כשהיא לידו.

• תַּרְבּוּת

  אנקדוטה על צ'רצ'יל שבזמן הפצצות לונדון סירב להעביר את תקציב התרבות לביטחון, ושאל על מה בכלל נלחמים אם אין תרבות.

• אֶהְיֶה אִתְּךָ

  הבטחה להיות עם האהוב בכל פרט קטן בטבע ובזמן, בשלג, באבק בקרן אור ובדמעה, כמו רוח שלוחשת אני כאן, ואפשר לשמוע בה גם קול של מי שאיננו

• אַל תֵּלֵךְ

  אישה מתחננת לבן זוגה שלא ילך שוב למילואים או לקרב, מודה שהפחד טיפשי ושתמיד חזר, ובכל זאת לא מסוגלת לדמיין שלא יחזור.

• אוּלַי זוֹ פָּשׁוּט אַהֲבָה

  אחרי אובדן נשארת אהבה שאי אפשר לתת עוד, שמצטברת בפינות העיניים, נתקעת בגרון ובחזה, ופשוט צריך לדעת שהיא שם

• בֵּין הַיָּם וְהַנָּהָר

  שיר תקווה שבו הדובר מודה שאינו יודע להבטיח שזו המלחמה האחרונה, ומציע להרים כוסית ריקה לשלום רחוק ולשמש שלא תשקע עד שיחזרו כולם.

• הַלַּיְלָה כְּבָר עָשִׂיתָ אֶת הַכֹּל

  פנייה למשתתף חדש בקבוצת תמיכה: אין פה קסמים ותשובות, אבל עצם ההגעה הלילה היא צעד, ולפעמים הדרך היחידה לצאת היא לא לעשות את זה לבד.

• הַפְּצָעִים הָאֵלֶּה

  אישה פגועה פונה למטפל ומבקשת שירפא את הרעל והכאב הקבורים בנשמתה בלי לגעת, בלי לחפור ובלי לשאול, ומודה שבדיוק שם הבעיה: בפצעים שאי אפשר לפתוח.

• חֲלוֹם קָטָן

  שיר ערש שבו הורה בונה לבתו חלום קטן: אי של חיוכים, הרים של ניצחונות, פחדים קטנים כגרגיר חול, וים של אהבה סביבה.

• לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל

  יום אחרי מות אדם אהוב הכול בחוץ נראה רגיל, השמש מלטפת והמכוניות נוסעות, בזמן שבפנים הכול השתנה.

• מוֹעֲדוֹן סָגוּר

  מועדון סגור שאיש לא רוצה להצטרף אליו, של אנשים שחייהם השתנו בבת אחת בעקבות אובדן או מחלה, ואישה שיושבת ומנסה ללמוד איך ממשיכים לחיות.

• סוֹף טוֹב

  פנטזיה להתחיל מהסוף הטוב, החטופים בבית, שלום, תושבי הצפון חוגגים, ולחזור משם לשגרה של ריבים על שטויות, פקקים והופעות.

• קָשֶׁה

  שיר לזכר אליאור, בקולה של אהובה שמתקשה להבין, להתרגל ללילות בלעדיו ולחיות כשהחיים כבר לא מכילים אותו, ומבקשת שישמור עליה וישלח סימנים.

• רַק דְּבָרִים שֶׁחוֹזְרִים

  אישה בתקופת המלחמה מתנתקת ביום וצוללת בלילה לעדויות, ומנסה לדמיין רק דברים שחוזרים, משפחות, חיילים, חטופים, אמונה וביטחון.

• שֶׁלֹּא תִּהְיִי לְבַד

  גבר מודה שאינו יכול להבטיח שהלילות הקשים ייגמרו או שהכל ישתנה, רק שהיא לא תהיה לבד.

• תֵּן לִי לְחַבֵּק אוֹתְךָ עַכְשָׁיו

  הורה מבקש לחבק את בנו הקטן ולהסתיר ממנו את המלחמה והאנשים הרעים, ולא לחשוב על כך שיום אחד יהיה חייל

• אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ מַמְשִׁיכִים

  אישה שאיבדה אדם יקר, שתמיד הרים את כולם ואמר שאם נאמין בטוב יהיה בסדר, כועסת עליו ועל העולם ומנסה להאמין שיהיה בסדר, גם אם אחרת.

• אֵיךְ לֹא הָיִיתָ שָׁם?

  אחרי אסון נחל צפית הדובר פונה לאלוהים ושואל איך לא היה שם לשמור על הילדים, ומודה שזה תפקידנו אבל לפעמים אנחנו צריכים אותו.

• בָּעִנְיָן שֶׁל הַנֵּס

  תפילה אישית ומחויכת למלך העולם בחנוכה, לבקש שהנס יגיע מהר, פך שמן קטן שיחזיר את מי שצריך ויביא אור אחרי יותר מדי מלחמות.

• הַכֹּל יִסְתַּדֵּר

  אם מחכה לבנה החטוף מול הפתח, מדמיינת את השיבה ואומרת לעצמה שמכתב אחד, חתימה אחת או מטוס אחד וכל יסתדר

• זֶה חַיָּב לִהְיוֹת כֻּלָּם

  קריאה נחושה שהשבת החטופים חייבת לכלול את כולם עד האחרון, כי האפשרות האחרת משאירה משפחה מדממת בגוף העם, ולכן כולם חייבים להישאר יחד במאבק.

• זֶה קָרָה

  הדבר שהכי פחדת ממנו קרה, ואי אפשר לשנות, לברוח או להתעלם, רק לקבל כמו עץ בסערה וללמוד ללכת עם כנף שבורה.

• חֲזִיתוֹת

  אישה שמתמודדת בשקט עם סכנה בריאותית אישית בזמן שהעולם כולו במשבר, ומרגישה שאין לה מקום להתלונן.

• חֵצִי שֶׁלִּי

  אישה מתגעגעת לחצי שלה שהלך ממנה פתאום דווקא כשהיה טוב, מרגישה שבורה ומבקשת שיחזור כדי שיהיו שלמים שוב.

• כָּל כָּךְ יָפִים

  על החיילים הצעירים שנפלו, יפים, תמימים וערכיים, שאהבו משפחה, מדינה וחיים, והקריאה לא לשכוח את הדור הזה שצמח למרות המחלוקות.

• עַכְשָׁו בַּכְּנִיסָה

  מבט מצד שערי גן העדן, מול תור ארוך של משפחות, צעירים וחיילים שנרצחו, כל אחד עם סיפור, תמונה ושיחה אחרונה, עד שאי אפשר להכיל.

• קֹדֶם נְטַפֵּל בַּלֵּב

  משל רפואי לחברה הפצועה אחרי 7 באוקטובר, אפשר לשקם עורקים, ורידים ושברים, אך קודם צריך להחזיר הביתה את הלב שנמצא עמוק במנהרה, את החטופים.

• שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה

  גבר ער בשתיים בלילה ליד אהובתו החולה והכואבת, מדבר אל הלילה והירח, מתלבט אם להעיר אותה ומרגיש שעוד לא מוכן לאבד אותה.

• שָׁתַקְתִּי כְּשֶׁבָּאתָ

  אם שבנה החייל חוזר לשבת שותק ומרוחק, רוצה לשאול מה עבר עליו ולבקש שיישאר, אבל בוחרת לשתוק ולהכין לו את מה שהוא אוהב.

• בָּרוּר שֶׁזֶּה רַע

  על עסקת החטופים, ברור שהיא רעה, מסוכנת ותוצג בעולם בעיוות, אבל אנשים נחטפו ומחזירים אותם הביתה, ואין דבר חשוב מזה.

• הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים

  הדברים הבלתי אפשריים תמיד מגיעים יחד ומאלצים להילחם בכל החזיתות, ואולי הפתרון הוא לבחור כיוון ולהתמודד כל פעם עם דבר אחד.

• הַלְּוַאי וְהָיִית

  קינה לאהובה שהלכה לתמיד: העולם נעשה חשוך ובודד, מכל מה שבנו לא נשאר שריד, והדובר מייחל שהייתה כאן

• זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת סִפּוּר אָהֲבָה

  אישה מספרת שאהבתה עם חבר מהשכבה, חתונה, בית חם ושבת, הייתה אמורה להיות סיפור אהבה, ואחרי שבעלה נפל באוקטובר הפכה לסיפור על להמשיך לבד.

• כִּסֵּא רֵיק

  כיסא ריק מספר שרק רגע קודם מישהו ישב ודיבר, וכל עוד ישבו עליו איש לא שם לב, ועכשיו הוא תופס בלב כל כך הרבה מקום.

• נוֹכְחוּת

  גבר מתקשה להסביר לאהובתו שכל מה שהוא צריך זה את הנוכחות הפיזית שלה, בלי מגע, שיחה או עניין בו, וזה כל ההבדל בין שיגעון לאושר.

• עָנָן שָׁחֹר

  אישה זוכרת טיסה דרך ענן שחור עד שהשמש הופיעה, ומזכירה לעצמה בכל פעם שעצוב לה שמעל החושך תמיד יש אור

• שָׁוֶה לְהִפָּגֵשׁ עִם הָאֹמֶץ

  כדאי להיפגש מדי פעם עם האומץ, שלא מתעניין בתירוצים ורואה רק צעד אחד קדימה, ולעשות איתו את הצעד שנראה בלתי אפשרי