ישראל – שירים

16 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אוֹתָם

  מה הורים צריכים ללמד את ילדיהם: לרכוב, לשחות, לשבור כללים במקוריות ולהגן על עצמם, אבל לעולם לא לשנוא.

• הָאֲנָשִׁים הַבּוֹדְדִים

  רשימה של אנשים שדווקא החולשה שלהם מאפשרת להם לראות אחרים: הבודדים דואגים שלא ירגישו לבד, השבורים נזהרים, השקופים רואים, והעצובים מחייכים כל הזמן.

• אִם הָיִינוּ

  על החברה הישראלית: אילו היינו בתוך מכל זכוכית היינו רגישים, נזהרים ומקשיבים יותר, אבל אנחנו כאן ולא בשום מקום אחר.

• הוֹפּ טִימִי

  טימי הוא ילד אופטימי עם הראש בעננים שרוקד במדינה מלאת בורות, בזמן שכולם צועקים לו להיזהר ולפחד.

• בָּעִנְיָן שֶׁל הַנֵּס

  תפילה אישית ומחויכת למלך העולם בחנוכה, לבקש שהנס יגיע מהר, פך שמן קטן שיחזיר את מי שצריך ויביא אור אחרי יותר מדי מלחמות.

• גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי

  הודעת נחיתה בנתב"ג שמברכת בנימוס את התיירים היושבים, ובציניות את הישראלים שכבר עומדים במעבר עם הטלפון

• מֵאֲחוֹרֵי הַמִּתְעַמֶּלֶת הָרוּסִיָּה

  מאחורי המתעמלת הרוסייה עמדו מאמנים ומשפחה, ומאחורי לינוי אשרם עמדה מדינה שלמה שעצרה נשימה, ובכתה איתה מהסיבות הנכונות.

• קוּפְסָאוֹת

  כל סוגי האנשים בישראל מסודרים בקופסאות לפי סטריאוטיפים, אבל האנשים המיוחדים לא באים בקופסאות ומסתתרים בסדקים

• בֵּין עֶצֶב לְשִׂמְחָה

  אי אפשר באמת לעבור מעצב לשמחה ברגע, ולכן אין מוצאי יום הזיכרון כי יום כזה אף פעם לא עובר.

• ג'וּנְגֶּל

  רעש הג'ונגל מתקרב, החיות באות, זמן להיפרד ממי שהיית, לרוץ ולא להקשיב למי שאומר שיהיה בסדר.

• כֻּלָּנוּ בָּעוֹטֵף

  כולנו בעוטף, קרובים למרחק נגיעה מאויב ושנאה ששום גדר לא תעצור, גם מי שחושב שהוא רחוק, בישראל ובעולם, ועדיין לא מבין.

• מְדִינוֹת

  שיר ילדים שמסביר שבעולם יש מדינות רבות, ולנו יש חרמון, חופי הים התיכון, ירושלים, דגל כחול לבן והמקום הנמוך בעולם, וזה ישראל.

• מִשְׁפָּחָה לֹא מְתַפְקֶדֶת

  ישראל כמשפחה לא מתפקדת, אחים שרבים כל הזמן ולא סובלים זה את זה, אבל נעמדים יחד מול אויב ומתחבקים בשמחה ובכאב.

• מָה נַגִּיד לָהֶם?

  מבט מהעתיד על מדינת ישראל, שקמה, שגשגה ונגעה בירח, ונגמרה כי הפסקנו להקשיב ולהבין זה את זה.

• שְׁעָתֵנוּ הַיָּפָה בְּיוֹתֵר

  ביקורת על החברה הישראלית שיכלה להתאחד בעת משבר ומלחמה, אבל בחרה לריב, להפסיק להקשיב ולשמור כל אחד על עצמו.

• שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרְמָלִי

  שום דבר כבר לא נורמלי, שכחנו מי אנחנו ומה היה, והדבר המפחיד ביותר הוא כמה מהר התרגלנו למציאות שאינה נורמלית.