זמן – שירים

41 שירים של ברק פלדמן. מחפשים משהו מדויק יותר? כתבו לחיפוש ה־AI מה אתם צריכים.

• דִּיאֶטָה

  אישה שאהובה עזב לפני שבע שנים מעמידה פנים שהתגברה, אבל רזתה מאוד וממשיכה להגיד לכולם שזו דיאטה.

• הִזְדַּמְּנוּת

  הבטחה שבקרוב תגיע הזדמנות שתיראה בטעות כמו בעיה, ושכדי לקחת אותה צריך רק לפתוח את החלון ולשלוח יד.

• זְקֵנִים

  גבר מדמיין איך הוא ובת זוגו יהיו זוג זקנים חמוד ומגניב, ילכו יד ביד, יתלהבו מכל דבר ויספיקו סוף סוף לדבר על כל הדברים הקטנים שדילגו עליהם.

• יוֹתֵר מִדַּי זְמַן

  גבר שבור לחלקים קטנים, מותש מלחפש הסברים ולהיות תקוע, ורוצה רק להתעורר שלם בצד השני כשכבר לא יכאב.

• כַּדּוּר וְכַפְתּוֹר

  אישה מתארת כאב ישן כקופסה עם כדור וכפתור כאב: בהתחלה הכדור ענק ופוגע בכל תנועה, עם השנים הוא קטן ופוגע לעתים רחוקות, אבל כשהוא פוגע הכאב זהה.

• לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה תָּמִיד לוֹקֵחַ זְמַן

  אישה שתמיד מגיעה באיחור ליום כיפור, ונשארת עם חטאיה ועם ייסוריה גם אחרי שכולם נסלחו ושערי השמיים נסגרו.

• לֹא הִתְרַגַּלְתִּי לְשׁוּם דָּבָר אִתָּךְ

  גבר מתאר את התנועה ההפוכה התמידית בינו לבין אשתו, ומודה שגם אחרי כמעט עשרים שנה לא התרגל לשום דבר איתה.

• סַבְלָנוּת אֵין קֵץ

  שיר קצר המבטיח לאהובה זמן ככל שתצטרך, תשובות כנות לכל שאלה וחופש ללכת, עם המתנה סבלנית שאין לה קץ יחד עם הסקרנות והתקווה.

• פִּסּוֹת קְטַנּוֹת

  בהתמודדות עם אובדן צריך לחלק את החיים לפיסות קטנות ולעבור רק עוד רגע, עוד שעה, עוד יום, בלי להביט רחוק.

• צַלָּקוֹת

  הזמן לא באמת מרפא; רק מתרגלים לחיים אחרים עם כאב שאי אפשר להקהות, ושוכחים איך נראינו לפני הצלקות.

• רְחוֹקִים

  אישה מתגעגעת לאהוב שמת, מרגישה שהוא עוד קרוב, ותוהה אם הוא רחוק ככוכב שאורו מגיע אליה רק עכשיו.

• תְּרוּפַת נֶגֶד

  גבר שמחשבותיו מרעילות אותו כשהוא לבד מבין, אחרי זמן ארוך, שבת זוגו היא תרופת הנגד שמעלימה את הרעל ומרפאת את הפצע כשהיא לידו.

• הַלֵּב שֶׁלִּי עוֹמֵד לְהִתְפּוֹצֵץ

  גבר מאוהב מרגיש שלבו עומד להתפוצץ כי האהבה ביניהם לא שווה: היא לא אוהבת ולא פוחדת לאבד אותם כמו שהוא.

• זוֹכֶרֶת אֵיךְ לִפְנֵי שָׁנָה

  לפני שנה היא אמרה לו שהיא אוהבת והוא שתק, והיום כשראה אותה ברחוב, שלמה ובהירה יותר, הוא הבין וכמעט אמר בחזרה

• כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן

  דובר פונה לאהובה שעברה תקופה ארוכה של קושי ואי ודאות, מבקש סליחה שתעה ואיחר, ומבטיח שמעכשיו לא תהיה לבד והכל יהיה טוב.

• כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מָחָר

  פנייה למי שיש לו זמן בשפע ולוקח אותו כמובן מאליו, עם תזכורת שקטה שיש אנשים שיכולים רק לחלום על מחר ויש להם רק את היום.

• סַכִּין מִפְּלַסְטִיק

  אישה שיודעת שעליה לנתק אקס אחרי שנים יחד, אבל כל ניסיון הוא כמו לחתוך בסכין מפלסטיק: כואב ולא מצליח.

• תָּמִיד הוּא קַיָּם

  על החשש התמידי שיש בעולם משהו גדול יותר ממה שרואים, שחיים רק כמעט ואולי פספסנו, ועל הדלתות, הכוחות והאהבה שעוד מחכים, אולי ממש לידנו.

• אֶפְשָׁר?

  גבר פוגש שנים אחר כך אישה שלא העז לפנות אליה בצעירותו, ותוהה מה היה קורה אילו ניגש ושאל אפשר.

• אוֹמְרִים שֶׁהֲכִי נָכוֹן זֶה לַעֲזֹב

  אומרים שאחרי פרידה צריך לעזוב ולמחוק, אבל הזיכרון אינו מגירה, וצריך ללמוד לחיות איתו וליצור תחושות טובות יותר.

• בַּגֵּיהִנּוֹם

  אישה מתארת בציניות בית מיוחד שהיא מכינה בגיהנום לגבר שפגע בה, מלא בזיכרונות שלה, שבו יישאר הרבה מאוד זמן.

• דִּמְיוֹנוֹת

  דוברת נזכרת במשחקי דמיון בילדות עם חבר שראה רחוק בעוד היא לא ראתה כלום; היום הוא כבש את ההר והיא בחושך, ומבינה שיש מי שצריך לצעוד בחושך.

• הַפְּסִיכוֹלוֹגִית

  מטופל בא לפסיכולוגית ענבר עם חלומות מפחידים ותחושה שהוא נופל לחור שחור, ומתחנן שהזמן שלהם לא ייגמר.

• כְּבָר שְׁנָתַיִם

  שיר קצר מימי הקורונה: כבר שנתיים שהאהבה, האושר וההצלחה לא פוגשים את הדוברת, כי היא כל הזמן עם מסכה.

• כְּמוֹ עֵץ

  אדם שמשווה עצמו לעץ ששולח ענפים לשמיים אבל נשאר במקום, מפחד שחלומותיו גדולים עליו, ולומד סבלנות ועבודה קשה.

• כָּתַבְתִּי אַפְּלִיקַצְיָה

  הדובר כתב אפליקציה שמדווחת בזמן אמת על כל לידה ומוות, ומוצא את עצמו מדמיין חיים שמתחילים ונגמרים ונזכר כמה הזמן קצר.

• מְהִירוּת הָאוֹר

  אישה שמעולם לא הרגישה שייכת לעולם הזה מחייכת בכל פעם שמגלים כוכב שאולי יש בו חיים, ואולי כשתעבור את מהירות האור יהיה לה לאן לחזור.

• מִכְתָּבִים לְעַצְמִי מֵהֶעָתִיד

  אישה בתקופת סבל נפשי שולחת מיילים מתוזמנים לעצמה בעוד שנה, שואלת אם עדיין סובלת ואם בכלל חיה, ומדמיינת את עצמה העתידית מחייכת ומבטיחה שיהיה בסדר.

• מוּבָן קְצָת

  לפעמים צריך עשרות שנים וחציית אוקיינוסים כדי למצוא מישהו שרואה את הכאב שלך, והחיים לא נעשים קלים, אבל טוב להרגיש מובן קצת.

• נוֹצוֹת

  אישה שעל שפת נהר הסירה מעצמה נוצות של שקרים שעיוורו אותה, ונשארת עם זיכרון סודי של מי שהייתה פעם.

• רַק אֶחָד מִמֶּנּוּ

  סאטירה חריפה על הדרך שבה שריפת יער בברזיל מוקטנת ונדחקת מהחדשות לטובת בחירות ואייטמים חולפים, למרות שמדובר במינים שנכחדים, בחמצן שאנו נושמים ובכדור הארץ היחיד שיש לנו.

• אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כְּמוֹ וִידֵאוֹ

  יש אנשים שהם כמו וידאו שאי אפשר לדלג בו: עונים באריכות על מה שכבר ידוע ובסוף לא עוזרים.

• דֶּלֶת סוֹדִית

  ילד מגיע לספרייה עצומה בבית ישן ושואל איש קורא אם יש ספר שפותח דלת סודית, והאיש עונה שכולם עושים זאת.

• הַיּוֹם עוֹד לֹא הִתְחִיל

  אדם מותש שהיום עוד לא התחיל וכבר הוא גמור, מקנא ושונא את מי שמטפסים על הרים, לומדים לתואר ומקימים משפחה במקביל.

• הַמְּתַכְנֵת שֶׁל הָעוֹלָם

  אלוהים מתואר כמתכנת עייף שמאתחל את העולם לגרסה חדשה ומבולבלת, כמשל למשבר הקורונה ולצורך להאמין ולהתאזר בסבלנות.

• הָרֶגַע הַנָּכוֹן

  הרגע הנכון מתואר כדמות שמתבטלת על חוף הים עם קוקוס בזמן שכולם מחכים לו, וכשנוזפים בו הוא מודה שהגזים ומבטיח שהוא כבר בדרך.

• כִּוַּנְתִּי שָׁעוֹן

  ילדה מכוונת שעון מעורר וכל כך חוששת שלא תתעורר שהיא נשארת ערה כל הלילה ובודקת אותו, ומסיקה שכנראה ככה זה עובד.

• מִחוּץ לַזְּמַן

  אישה מרגישה שאנשים לא באמת קיימים מחוץ לזמן שהם איתה, מופיעים כשנכנסת ומתאדים כשיוצאת.

• סְפָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

  הדובר שונא לקרוא ספרים שהוא אוהב כי הם נגמרים והעולם נמחק, ובניגוד לסרט שאפשר לראות שוב, ספר הוא כמו זיכרון ורגע חד פעמי.

• עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת

  עוד מעט ייאמר להתראות, אבל בינתיים נשארו כמה דקות שבהן שום דבר עוד לא השתנה, והפרידה יכולה עוד לחכות.

• שׁוּב הִיא מְאַחֶרֶת

  גבר מגיע שוב מוקדם לבית קפה ומחכה לבת זוגו שתמיד מאחרת, אוכל קרואסון ושותה קפה לבד, ומרגיש שיש ביניהם מין הסכם להיות יחד אבל לבד.